Jewish Released Time

Holidays   Shabbat   Chabad-houses   Chassidism   Subscribe   Calendar   Links

הלכות קידוש החודש

הלכות קידוש החודש. הוא מצות עשה אחת, והיא לחשב ולידע ולקבוע באיזה יום הוא תחילת כל חודש וחודש מחודשי השנה. וביאור מצוה זו בפרקים אלו.

---

הלכות קידוש החודש פרק א

א) חודשי השנה, הם חודשי הלבנה, שנאמר "עולת חודש בחודשו" (במדבר כח,יד), ונאמר "החודש הזה לכם, ראש חודשים" (שמות יב,ב). כך אמרו חכמים, הראה לו הקדוש ברוך הוא למשה במראה הנבואה דמות לבנה, ואמר לו, כזה ראה, וקדש. ושנים שאנו מחשבין, הן שני החמה, שנאמר "שמור את חודש האביב" (דברים טז,א).

ב) וכמה יתרה שנת החמה על שנת הלבנה, קרוב מאחד עשר יום; לפיכך כשיתקבץ מן התוספת הזאת כמו שלושים יום, או פחות מעט או יותר מעט, מוסיפין חודש אחד, ועושין אותה השנה שלושה עשר חודש -- והיא הנקראת שנה מעוברת: שאי אפשר להיות השנה שנים עשר חודש וכך וכך ימים, שנאמר "לחודשי השנה" (במדבר כח,יד), חודשים אתה מונה לשנה, ואין אתה מונה ימים.

ג) הלבנה נסתרת בכל חודש וחודש, ואינה נראית כמו שני ימים או פחות או יותר, כמו יום אחד קודם שתדבק בשמש בסוף החודש, וכמו יום אחד אחר שתדבק בשמש -- ותיראה במערב בערב. ובליל שתיראה בערב אחר שנסתרה, הוא תחילת החודש; ומונין מאותו היום תשעה ועשרים יום. ואם ייראה הירח ליל שלושים, יהיה יום שלושים ראש החודש; ואם לא ייראה, יהיה ראש החודש יום אחד ושלושים, ויהיה יום שלושים מחודש שעבר. ואין נזקקין לירח בליל אחד ושלושים, בין שנראה בין שלא נראה, שאין לך חודש לבנה, יותר על שלושים יום.

ד) חודש שיהיה תשעה ועשרים יום, וייראה הירח בליל שלושים -- נקרא חודש חסר; ואם לא ייראה הירח, ויהיה החודש שעבר שלושים יום -- נקרא חודש מעובר, ונקרא חודש מלא. וירח שייראה בליל שלושים -- הוא הנקרא ירח שנראה בזמנו; ואם נראה בליל אחד ושלושים, ולא נראה בליל שלושים -- הוא נקרא ירח שנראה בליל עיבורו.

ה) אין ראיית הירח מסורה לכל אדם, כמו שבת בראשית שכל אחד מונה שישה ושובת בשביעי; אלא לבית דין, הדבר מסור: עד שיקדשוהו בית דין ויקבעו אותו היום ראש חודש, הוא שיהיה ראש חודש, שנאמר "החודש הזה לכם" (שמות יב,ב), עדות זו תהיה מסורה לכם.

ו) בית דין מחשבין בחשבונות כדרך שמחשבים האצטגנינין, שיודעים מקומות הכוכבים ומהלכם, וחוקרים ומדקדקים עד שיידעו אם אפשר שייראה הירח בזמנו שהוא ליל שלושים, או אין אפשר. אם ידעו שאפשר שייראה, יושבים ומצפים לעדים, כל היום כולו, שהוא יום שלושים. אם באו עדים ודרשום וחקרום כהלכה ונאמנו דבריהם, מקדשין אותו; ואם לא נראה ולא באו עדים, משלימים שלושים ויהיה החודש מעובר. ואם ידעו בחשבון שאין אפשר שייראה, אין יושבים יום שלושים, ואין מצפים לעדים; ואם באו עדים, ייוודע בודאי שהם עדי שקר, או שנראת להם דמות לבנה מן העבים, ואינה הלבנה הודאית.

ז) מצות עשה מן התורה על בית דין, שיחשבו ויידעו אם ייראה הירח, או לא ייראה; ושידרשו את העדים, עד שיקדשו את החודש; וישלחו ויודיעו את שאר העם, באי זה יום הוא ראש חודש, כדי שיידעו באי זה יום הן המועדות, שנאמר "אשר תקראו אותם מקראי קודש" (ויקרא כג,ב), ונאמר "ושמרת את החוקה הזאת, למועדה" (שמות יג,י).

ח) אין מחשבין וקובעין חודשים ומעברים שנים, אלא בארץ ישראל, שנאמר "כי מציון תצא תורה, ודבר ה' מירושלים" (ישעיהו ב,ג). ואם היה אדם גדול בחכמה, ונסמך בארץ ישראל, ויצא לחוצה לארץ, ולא הניח בארץ ישראל כמותו -- הרי זה מחשב וקובע חודשים ומעבר שנים בחוצה לארץ; ואם נודע לו שנעשה בארץ ישראל אדם גדול כמותו, ואין צריך לומר גדול ממנו, הרי זה אסור לקבוע ולעבר, בחוצה לארץ; ואם עבר וקבע ועיבר, לא עשה כלום.