Jewish Released Time

Holidays   Shabbat   Chabad-houses   Chassidism   Subscribe   Calendar   Links

הלכות מעשרות פרק ג

א) פירות שהגיעו לעונת המעשרות, ונתלשו ועדיין לא נגמרה מלאכתן, כגון תבואה שקצרה ודשה, ועדיין לא זרה אותה ולא מירחה -- מותר לאכול מהן אכילת עראי, עד שתיגמר מלאכתן; ומשתיגמר מלאכתן, אסור לאכול מהן עראי.

ב) במה דברים אמורים, בגומר פירותיו למוכרן בשוק; אבל אם הייתה כוונתו להוליכן לבית -- הרי זה מותר לאכול מהן עראי אחר שנגמרה מלאכתן, עד שייקבעו למעשר. [ג] ואחד משישה דברים קובע למעשרות, ואלו הן -- הבית, והמקח, והאש, והמלח, והתרומה, והשבת; וכולן, אין קובעין אלא בדבר שנגמרה מלאכתו.

ג) [ד] כיצד, פירות שדעתו להוליכן לבית -- אף על פי שנגמרה מלאכתן, אוכל מהן עראי עד שייכנסו לבית; נכנסו לבית -- נקבעו למעשר, ואסור לאכול מהן עד שיעשר. וכן אם מכרן, או בישלן באור, או כבשן במלח, או הפריש מהן תרומה, או נכנסה שבת עליהן -- לא יאכל עד שיעשר, אף על פי שלא הגיעו לבית.

ד) הכניסן לבית קודם שתיגמר מלאכתן, הרי זה אוכל מהן עראי; התחיל לגמור מלאכתן מאחר שנכנסו לבית, חייב לעשר הכול. כיצד, הכניס קישואין ודילועין לבית קודם שישפשף -- משיתחיל לשפשף אחת, נקבעו הכול למעשר; וכן כל כיוצא בזה.

ה) וכן התורם פירות שלא נגמרה מלאכתן, מותר לאכול מהן עראי: חוץ מכלכלת תאנים -- שאם תרמה קודם שתיגמר מלאכתה, נקבעה למעשר.

ו) [ה] המביא לבית סוכי תאנה ובהן תאנים, מכבדי תמרה ובהן תמרים -- אם הכניסום תינוקות או פועלים, לא נקבעו למעשר; ואם הכניסן בעל הבית, חייבין במעשר. הכניס שיבולים לעשות מהן עיסה, לא נקבעו; לאוכלן מלילות, נקבעו למעשר. במה דברים אמורים, בתבואה; אבל בקטנייות, לא נקבעו למעשר.

ז) [ו] מותר להערים על התבואה, להכניסה במוץ שלה, כדי שתהיה בהמתו אוכלת, ופטורה מן המעשר; וזורה מעט מעט אחר שהכניס לבית, ופטור לעולם מן התרומה ומן המעשרות -- שהרי אינו מתחיל לגמור הכול.

ח) [ז] הגומר פירותיו של חברו, שלא מדעתו, וכן הקובע פירותיו באחד מן הדברים השישה שקובעין למעשר, שלא מדעתו -- הרי אלו נטבלו למעשר.

ט) [ח] איזה הוא גמר מלאכתן של פירות -- הקישואין והדילועין והאבטיחין, משישפשף בידו ויסיר הציהוב שעליהן כמו שיער דק: ואם אינו משפשף, משיעמיד ערימה; ובאבטיח, משיסדיר אותו המוקצה אבטיח בצד אבטיח. היה משפשף אחת אחת -- כיון שגמר כל צורכו, נגמרה מלאכתן. ותורמין קישואין ודילועין, אף על פי שלא הסיר הציהוב מעליהן.

י) [ט] הירק הנאגד, משיאגוד; אם אינו אוגד, משימלא את הכלי; אינו ממלא -- הרי זה אוכל עראי, עד שילקט כל צורכו. [י] כלכלה, משיחפה הפירות שבה בעלין ובהוצין וכיוצא בהן; אם אינו מחפה, משימלא את הכלי; אם אינו ממלא, עד שילקט כל צורכו.

יא) כלי גדול שדעתו למלאות את חצייו -- כיון שמילא חצייו, נטבל; היה בדעתו למלאות את כולו, אינו נטבל עד שימלא את כולו. היו שניים ובדעתו למלאות את שניהם, לא נטבלו עד שימלא את שניהם. [יב] אגד הירק אגד גדול בשדה -- אף על פי שבדעתו לאוגדן אגודות קטנות לשוק, הרי זה נטבל.

יב) הפרד והצימוקין והחרובין, משיעמיד ערימה בראש גגו. הבצלים, משיסיר העלין והקליפות שדרכו להשליכן מעליהן; ואם אינו מסיר, עד שיעמיד ערימה.

יג) התבואה, משימרח; ואיזה הוא ממרח -- זה המייפה פני הכרי של תבואה ברחת בסוף כל דבר, כדרך שעושין כשגומרין כל מעשיה. אם אינו ממרח, עד שיעמיד ערימה. הקטנייות, משיכבור ונוטל מתחת הכברה ואוכל; אם אינו כובר, עד שימרח. ואף על פי שמירח -- מותר ליטול מן הקוטעין, ומן הצדדין, וממה שבתוך התבן, ואוכל.

יד) היין -- משיניחנו בחבייות, וישלה הזוגין והחרצנין מעל פני החבית; אבל כשהוא בתוך הבור, ומשיגביהנו להניחו בחבית -- שותה עראי, וקולט מן הגת העליונה, ומן הצינור, ומכל מקום, ושותה.

טו) השמן, משיירד לעוקה. אף על פי שירד -- נוטל מן העקל ומן הממל ומבין הפסין, ונותן לקערה קטנה ולתמחוי לתוך התבשיל, אף על פי שהוא חם: מפני שאינו מתבשל בכלי שני. ואם היה חם ביותר, כדי שיכווה את היד -- לא ייתן לתוכו, מפני שהוא מתבשל.

טז) העיגול של דבילה, משיחליקנו. הגרוגרות, משידוש; ואם הכניסן למגורה, משיעגיל בידו על פי המגורה. היה דש הגרוגרות בחבית, או העיגול על פי המגורה, ונשברה החבית, או נפתחה המגורה -- הרי זה לא יאכל, עד שיעשר.

יז) תאנים וענבים שבמוקצה, מותר לאכול מהן עראי במקומן. אבל אם נטל מן המוקצה, והוליך למקום אחר -- לא יאכל מהן עראי: שהרי נגמרה מלאכתן, אף על פי שלא יבשו כל צורכן.

יח) החרובין, עד שלא כנסן לראש הגג -- מוריד מהן לבהמה, ופטור: מפני שהוא מחזיר את המותר לייבשו, ונמצא מאכיל עראי.

יט) מעשר ראשון שהקדימו בשיבולים -- אסור לאכול ממנו עראי, קודם שיפריש תרומתו; ואם אכל, מכין אותו מכת מרדות.

כ) כיצד אכילת עראי -- כגון שהיה מקלף שעורים ואוכל, מקלף אחת אחת; ואם קילף וכנס לתוך ידו, חייב לעשר. היה מולל מלילות של חיטים, מנפה מיד ליד ואוכל; ואם ניפה בתוך חיקו, חייב: ואין צריך לומר, אם ניפה בכלי -- אין זה עראי.

כא) וכן נוטל מן היין, ונותן לקערה לתוך תבשיל צונן, ואוכל; אבל לא לתוך הקדירה, אף על פי שהיא צוננת -- מפני שהיא כבור קטן. וכן סוחט זיתים על בשרו, אבל לא לתוך ידו. וכן כל כיוצא בזה.

כב) [כ] וכשם שמותר לאכול עראי מפירות שלא נגמרה מלאכתן -- כך מותר להאכיל מהן לחיה ולבהמה ולעופות כל מה שירצה, ומפקיר מהן כל מה שירצה, קודם שיעשר. ואם נגמרו -- אף על פי שלא נקבעו למעשר -- לא יפקיר, ולא יאכיל לבהמה חיה ועוף אכילת קבע, עד שיעשר. ומותר להאכיל לבהמה עראי מן הטבל, ואפילו בתוך הבית; ומאכיל פקיעי עמיר, עד שיעשם חבילות.

כג) [כא] המוצא קציצות בדרך, אפילו בצד שדה קציצות -- הרי אלו פטורין מן המעשר. מצא גרוגרות -- אם דרסו הגרוגרות רוב האדם, חייב לעשר: שחזקתן, מדבר שנגמרה מלאכתו. וכן אם מצא פלחי דבילה, שידוע שהן מדבר הגמור.

כד) [כב] מצא כריכות ברשות היחיד, חייב לעשר; ברשות הרבים, פטורות. והאלומות, בכל מקום חייבות במעשר. מצא תבואה מרוחה -- עושה אותה תרומה ומעשרות על פירות אחרות, ואינו חושש. מצא כלכלה מחופה, חייבת במעשרות.

כה) מצא כלכלה במקום שהרוב מכניסין לשוק -- אסור לאכול ממנה עראי, ומתקנה דמאי; ובמקום שהרוב מכניסין לבתים -- אוכל ממנה עראי, ומתקנה ודאי. מחצה למחצה, דמאי; ואם הכניסה לבית, מתקנה ודאי.

כו) במה דברים אמורים, בדבר שאין לו גמר מלאכה; אבל בדבר שיש לו גמר מלאכה -- אף על פי שהוא מעשר ודאי, אינו צריך להפריש תרומה: שחזקתן, שהפריש מהן תרומה בשעה שנגמרה מלאכתן.

כז) [כג] חוררי הנמלים שלנו בצד הערימה החייבת, הרי הנמצא בהן חייב במעשרות -- שידוע שמדבר גמור היו גוררין כל הלילה.

כח) [כד] המוצא זיתים תחת הזית, וחרובין תחת החרוב -- חייבין במעשר: שחזקתן שנפלו מאילן זה. מצא תאנים תחת התאנה -- הרי הן ספק, שהרי משתנות ומתלכלכות בעפר: שמא מתאנה זו נפלו, או מתאנים שנתעשרו.

כט) [כה] המקדיש פירות תלושין, ופדין קודם שתיגמר מלאכתן -- חייב לעשר. ואם נגמרה מלאכתן ביד ההקדש, ואחר כך פדין -- פטורין מן המעשרות: שבעת חובתן, היו פטורין. המקדיש קמה למנחות, פטורה מן המעשרות.